לאכול היטב בין הזמנות המסעדות

הארוחות שהזמנתם הן הפסגות. שאר היום הוא המקום שבו טיול ליפן באמת ניזון. הרבה מסעדות קטנות נסגרות קטע אחר הצהריים, לפעמים בערך משלוש עד חמש או מאוחר יותר. השלט יגיד מתי הן נפתחות שוב. לעמוד על המדרכה ולהרגיש נבגדים זה רשות. חנות הנוחות אינה כישלון. היא חלק מתרבות האוכל.

FamilyMart, Lawson ו-7-Eleven הם השמות שחשובים. אוניגירי, כריך ביצה, עוף מטוגן חם, קפה סביר וסלטים טובים יותר מהגרסאות העצובות שבבית. שלמו באותו כרטיס IC שבו אתם משתמשים ברכבת. אכלו על הספסל שהם שמים, או קחו לפארק והוציאו את העטיפה. לעתים קרובות אין פח בפינה הבאה. העטיפה היא האחריות שלכם עד שיש.

כשכן יושבים

חנויות ראמן רצות על חוזה פשוט. מזמינים, אוכלים, יוצאים. מכונת כרטיסים בדלת נפוצה. שבו לאן שמצביעים. אל תתעכבו על מחשב נייד אם אנשים מחכים, ואל תבקשו לפצל קערה אחת לתפריט טעימות לשולחן. לגמו אם בא לכם. זה רגיל. תודה שקטה ביציאה מספיקה. אין צורך בנאום.

• חנויות נוחות מגשרות על פער אחר הצהריים ועל הלילה המאוחר אחרי שהמטבח נסגר.
• Depachika, קומות האוכל, הן הפיקניק היפה יותר, במיוחד לפני רכבת.
• מסעדות בחנויות הכלבו בקומות העליונות אמינות כשרוצים מקום ותפריט עם תמונות.
• שווקים כמו Nishiki בקיוטו או Kuromon באוסקה הם לנשנוש מוקדם, לא לתוכנית ארוחת ערב שלמה.

Save

מים אינם תמיד בחינם, ומי הברז בשירותים אינם תחליף לשאלה. אם כוס עולה כסף, שלמו. טיפ עדיין אינו המנהג. להשאיר מטבעות על שירות טוב יוצר עבודה נוספת. אם אתם רוצים להיות אדיבים, היו ברורים בהזמנה, ערמו קצת את הכלים אם הדלפק זעיר, ואל תחזיקו שיחה של שעתיים מעל קערה ריקה.

צרכים תזונתיים, נאמרים מוקדם

צמחוני, בלי חזיר ואלרגיות קלים יותר בערים גדולות משהיו, ועדיין קל לטעות בהם במטבח קטן. דאשי ומרקים מסתירים דג ובשר. אמרו את ההגבלה כשאתם יושבים, עם כרטיס קצר ביפנית אם יש לכם, והיו מוכנים לקום אם המטבח אינו בטוח. כדור אורז מחנות הנוחות עם תווית שאתם יכולים לקרוא הוא לפעמים ארוחת הצהריים הבטוחה יותר. זה לא פשרה שצריך להתבייש בה.

הזמינו את ארוחת הערב האחת שיהיה עצוב לפספס. תנו לשאר הארוחות להיות מקומיות וקצת מקריות. חלק מהקערות שאנשים מדברים עליהן שנים היו אלה בלי מאמר צמוד, ברחוב שהם כבר הלכו בו, בשעה שבה במקרה היו רעבים.