נימוסים שכדאי ללמוד לפני הנחיתה ביפן

אפשר לטייל ביפן שבועיים, לטעות קצת בכל מנהג ועדיין לקבל יחס אדיב. אנשים רגילים למבקרים. ההרגלים למטה הם אלה שמשנים את היום של מי שיושב לידכם, וזו סיבה טובה יותר ללמוד אותם מפחד מנזיפה.

ארגון התיירות הלאומי של יפן מבקש ממבקרים להיות האורח שמשאיר מקום שמיש. זה נשמע מעורפל עד שאתם ברכבת מלאה, או בשער שבו מישהו רוצה להתפלל ומישהו אחר רוצה דיוקן באמצע השביל. קצת שקט וקצת תשומת לב מכסים את רוב זה. אין צורך בקידה מושלמת. קידה קטנה כשאומרים תודה מספיקה.

רכבות, נעליים והדלת

ברכבות ובאוטובוסים, שיחות טלפון הן מה שאנשים שונאים. שיחה שקטה בסדר. סרטון עם קול לא. השאירו את הטלפון על שקט. זוזו הצידה ותנו לאנשים לרדת לפני שאתם עולים. מושבי עדיפות הם למי שצריך אותם, גם כשהאנשים האלה נראים צעירים ממה שציפיתם. תיק גב שייך מקדימה או על המדף, לא בפנים של זר.

• הנעליים יורדות בבתים, בהרבה מסעדות, באולמות מקדש ובריוקאן. הפנו אותן חזרה אל הדלת.
• נעלי השירותים נשארות בחדר השירותים. הזוג של המסדרון הוא זוג אחר.
• במקדש שינטו מחווה נפוצה היא שתי קידות, שתי מחיאות כף וקידה אחרונה. מקדשי בודהה שקטים יותר: בלי מחיאות כף, קידה, לפעמים קטורת.
• לכו בצד בדרך הגישה למקדש. האמצע נשאר לעתים קרובות פנוי בכוונה.
• אל תתקעו מקלות אכילה זקופים בקערת אורז, ואל תעבירו אוכל ממקל למקל.
• אין טיפ. טיפ על מגש יכול לבלבל את מי שצריך להחזיר אותו.

מדרגת הנעליים, genkan, היא הרגע שמבקרים ממהרים בו. שבו, חלצו נעליים, עלו בגרביים. אם יש זוג נעלי בית, השתמשו בהן עד ששלט או מזבח עץ חשוף אומר רק גרביים. להיכנס בריצה עם נעלי רחוב זו הטעות. לרחף בפתח עם מזוודה זו האחרת. עברו, ואז סדרו את התיק.

Save

אשפה, תמונות ועוצמת קול

פחים נדירים בפינות רחוב. זו לא הזמנה להשאיר בקבוק על קיר. שאו אותו. בסימטה של מגורים בלילה, השתמשו בקול שהייתם משתמשים בו במדרגות של ספרייה. שכונות הן בתים קודם ותפאורה אחר כך. אותו דבר בחנות עם אדם אחד: ברכו לשלום, אל תצעקו שאלה לרוחב החדר, ואל תפתחו כל אריזה רק כדי לראות.

אם אינכם זוכרים דבר אחר, זכרו את הרכבת ואת הנעליים. טלפון שקט, תנו לאנשים לרדת, נעליים בחוץ במקום שהמדרגה אומרת. את השאר אפשר לקרוא על שלט כשמגיעים. יפן מלאה בשלטים. הם הנימוסים, כתובים, לכל מי שטורח להביט.