צילומי לילה בטוקיו ובאוסקה

ערים ביפן זוכות למוניטין שלהן אחרי החשיכה, והן מענישות מי שמתייחס למדרכה כמו לסטודיו. השלטים בהירים. המדרכות צרות. התצלום שאתם רוצים אמיתי. כך גם האדם שמנסה ללכת הביתה מאחוריכם.

התחילו מוקדם יותר ממה שאתם חושבים. השעה הכחולה, הדקות המעטות אחרי השקיעה שבהן לשמיים עדיין יש צבע והשלטים נדלקו, אדיבה לטלפון יותר מלילה מלא. בטוקיו זה יכול להיות שיבויה בזמן שעדיין רואים פנים. באוסקה זה יכול להיות התעלה בדוטונבורי לפני שהגשר הופך לקשר של אנשים. אפשר להישאר מאוחר יותר. הפריימים הטובים הראשונים הם בדרך כלל המוקדמים.

איפה לעמוד, ואיפה לא

בשיבויה מצלמים מקצה הצומת או מחלון עליון אם בניין מכניס את הציבור. הצומת עצמו הוא כביש. לעצור בתוכו לצילום אופק זו הדרך שתיקים מקבלים בה בעיטות ושאתם מפספסים בה את האור. לשינג'וקו יש פריסה רחבה יותר של מגדלים. הצד המזרחי סביב התחנה מספיק. קבוקיצ'ו הוא ניאון עז ולא שוטטות נוחה לכל קבוצה. אומוידה יוקוצ'ו, הסמטה של הברים הקטנים, הוא צילום מהכניסה. זה לא מקום לחסום עם תרמיל ומסך דולק.

מגדל טוקיו והסקייטרי עובדים שניהם טוב יותר מרחוק מאשר מהתור למרגלותיהם. בחרו רחוב צד, גשר, או חלון מלון שכבר שילמתם עליו. באוסקה, שלט גליקו והתעלה הם המסגרת שכולם מכירים. צלמו, ואז רדו מגשר אביסו כדי שהאדם הבא יוכל. אחרי גשם ההשתקפויות מקשטות בשבילכם. לא צריך פילטר שהופך את הכתום לכתום יותר.

Save

• הישענו על משהו יציב ותנו למצב לילה לעשות את העבודה. פלאש שוטף את הסצנה ומסנוור אנשים.
• אל תטפסו על מעקה בשביל זווית נקייה יותר. הזווית הנקייה יותר לא שווה תעלה.
• סגרו את הטלפון בין צילומים. רחובות לילה צפופים הם המקום שבו טלפונים עוזבים כיסים.
• מטרייה קטנה במסגרת בסדר. מטרייה שננעצת באוזן של זר אינה בסדר.

סיימו את ההליכה ברכבת שעדיין אפשר לתפוס

חפשו את הרכבת האחרונה חזרה למלון לפני שיוצאים מהחדר. בהרבה קווי עיר זה סביב חצות, ובחלק מהרכבות הפרטיות זה מוקדם יותר. אם מפספסים, אתם בתור מוניות שלא אכפת לו מהשעה הכחולה שלכם. אם המלון בצד השני של העיר, תנו לעצמכם מרווח. לילה טוב של צילומים כולל את החלק שבו אתם על הרציף הנכון ומסתכלים בתמונות שכבר צילמתם.

אכלו לפני שאתם רעבים ועצבניים. דלפק בשינג'וקו או נשנוש בעמידה ליד דוטונבורי מספיקים. אתם לא חייבים להפוך את הליכת הצילום לחיפוש מסעדה. העיר כבר עושה את העבודה החזותית. התפקיד שלכם הוא לשים לב, להשאיר את הדרך פנויה, ולהגיע הביתה.