האקונה כשרוצים אגם, אמבטיה, ואולי את פוג'י

האקונה היא המקום שאנשים נוסעים אליו כשהם רוצים את הר פוג'י בלי להעמיד פנים שהם יטפסו עליו. יש ימים שההר שם, חד ומעט גס בשלמות שלו. יש ימים שהוא שמועה מאחורי ענן. אם מצב הרוח תלוי בגלויה, צריך סיבה שנייה להיות בעיירה. האמבטיה היא הסיבה הזאת.

הדרך הקלאסית היא ה-Romancecar משינג'וקו להאקונה-יומוטו, או שינקנסן לאודאווארה ונסיעה מקומית קצרה יותר פנימה. אודאקיו מוכרת כרטיס האקונה שמכסה הרבה מהלולאה: רכבת ההר, הרכבל, שיט ספינת הפיראטים על אגם אשי, והאוטובוסים המקומיים. בדקו אם המושב ב-limited express כלול או בתוספת. הכרטיס הוא נוחות, לא אישיות. אם נוסעים רק באוטובוס אחד לריוקאן, כרטיסים רגילים יכולים להיות זולים יותר.

הלולאה היא יום שלם, הלילה הוא העניין

מעגל נפוץ עולה מהאקונה-יומוטו, חוצה את הרכבל, יורד לאגם וחוזר. אוואקודאני, עמק הגעש, הוא האמצע הדרמטי, והוא נסגר כשהגז חזק מדי. הסתכלו באותו בוקר. אגם אשי הוא השיט והטוריי במקדש האקונה, שמצטלם כמו חלום ועמוס כמו חלום שגם כל השאר חלמו. לכו מוקדם אם השער חשוב.

לעשות את כל הלולאה ולחזור לטוקיו באותו ערב אפשרי ומעט בלי שמחה. תראו את פוג'י, או לא, דרך חלון שאתם חולקים עם לוח זמנים. לילה בריוקאן הופך את הרכבל לדרך להגיע, ואת האונסן לדבר שעושים כשההר סירב להופיע. שלחו את המזוודה הגדולה לפונדק. רכבת ההר אינה המקום בשבילה.

Save

אם צריך מבט ודאי יותר על ההר

קאוואגוצ'יקו ושאר אגמי פוג'י הם המבט הישיר יותר, והם יציאה אחרת, עם הקהל שלהם בעונה בהירה. האקונה היא הבחירה הטובה יותר כשרוצים מים, מקדש ואמבטיה באזור קטן אחד. היא הבחירה הגרועה יותר כשהבטחתם למישהו פוג'י מובטח מספסל מסוים בשעה מסוימת. אף אחד לא יכול להבטיח את זה. המלונות שפונים אל ההר כנים באופן שבו הם מדברים: הנוף מפורסם, מזג האוויר מנהל.

קחו שכבה. האגם קריר יותר משינג'וקו, והרכבל קריר עוד יותר. אכלו לפני שאתם באוטובוס האחרון למטה, כי כפר יפה יכול להיות סגור כשאתם סוף סוף רעבים. אחר כך היכנסו לאמבטיה שבאתם בשבילה. אם ההר היה בחוץ, תדברו על ההר. אם לא, עדיין תישנו היטב. זה האקונה מוצלח.